נעים להכיר

895f16_76d0e4ca2f514e5ca6d18bfa94cde367נהר זורם בג'ונגל. אין אור רק נחילי גחליליות וכוכבים. בגבול שבין אוגנדה לסודאן. מחנה פליטים. מעבר לנהר אישה מתקשה ללדת. אני בתפקיד המיילדת. עלי לצלוח את הנהר. אני מחזיקה את הציוד מעל לראש. קשת כף הרגל מגששת אחיזה באבנים חלקות. גשר אחד פוצצו המורדים. הגשר השני קרס תחת עול משאית עמוסה בסוכר בדרך לסודאן. עלי להיות הגשר שלה אל החיים. אני מגיעה אל היולדת. מקשיבה לדופק. העובר במצוקה. בודקת. פתיחה מלאה. הכל תקוע. בחדר (משהו בין בקתת בוץ לקן ציפורים) יאוש. לכולן ברור שאין מוצא והתינוק הזה ימות. אולי גם האישה. כבר ניקיתי כאן גופות של אמהות ותינוקות. תשאול באנגלית רצוצה מגלה שהיא כבר ככה ארבעה או חמישה ימים. איכשהו אנחנו עוברות את הנהר. אבל נהג האמבולנס החליט דווקא הלילה להשכיח מליבו את המלחמה. הוא מעולף מאלכוהול. ולא מרגיש שאני שולפת מהכיס שלו את המפתחות. האוטו לא מניע. אני נותנת כמה בעיטות למנוע כמו שראיתי שהוא עשה פעם. המנוע נדלק אבל אין שום אור. לא בלוח עם השעונים ולא בחוץ. מחליטה לנסות. ממלמלת לעצמי שזה רק החשמל, אבל חוץ מהחשמל האוטו עובד. אני מסתובבת. האוטו נתקע במצג רוחבי לכביש. בכביש דוהרות משאיות בדרך לסודאן. מנפנפת בכל כוחי. מצליחה לעצור משאית רגע לפני התנגשות. הם גוררים אותנו- -עם חוט רקמה בכביש המשובש למרכז הלידה. לבית החולים אין דרך להגיע עכשיו. במרכז הלידה כולן מיואשות. הן אומרות שוב ושוב שזה בלתי אפשרי. מצוקה עוברית מחמירה. גם האמא כבר לא ממש אתנו. מורות שלי, כאלו שפגשתי בחיים האלו בדמות מיילדות חכמות וכאלו מעולמות אחרים מדריכות אותי. זה הרגע שלי להפוך מצופה-תלמידה- חניכה למיילדת. להאמין באישה. להאמין בעצמי. להאמין עד שאין מקום לשום סיפור אחר. אני מתפללת בכל מאודי. אני לא מרשה יותר לאף אחת להגיד שאי אפשר. מפעילה את כולן, ללחוץ, למשוך, להחזיק, להאיר, לשיר, להתפלל, חוכמה עתיקה ממני מפעילה לי את הידיים… לידה החייאה ארוכה . בכי תינוק. אין זמן להקלה. ליל החניכה שלי לא נגמר. מיד נכנסת עוד אישה- עובר במצג עכוז, ומיד עוד אישה עם תאומים במצג רוחבי. במרכז הלידה בו למדתי באמריקה לא קיבלנו לידות עכוז ותאומים. אני יודעת רק בתאוריה…. כל הלילה הידע ממשיך לעבור אלי. אני מצליחה לסובב את התאומים מרוחבי לעכוז. שלוש לידות עכוז מסתיימות בשלום והבוקר מאיר על ארבעה תינוקות יונקים.

895f16_1742041186084a12b3ee3f66d24d4079נעים להכיר קוראים לי מרוה ואני… משוררת (כן, קודם כל משוררת, שירים רבים פורסמו וזכו לפרסים, ספר ראשון לאור בקרוב)
נעים להכיר אני… מיילדת. משמעות המילה הזו בשבילי היא כמו בלשון חז"ל- חכמה. זקנת השבט שנמצאת שם בשביל לשמור את הסודות של הנשים. מכשפה שרוקחת שיקויים מצמחי רפואה, כהנת/שמאנית שעורכת טקסי מעבר- מדם ראשון וחניכת נערות דרך זוגיות, מיניות קדושה, לידה ומוות. מלווה נשמות בצאתן ובבואן. לוחמת שמגנה על ילדות ועל נשים. מאמינה בכל כוחי בכוחן של נשים. אין נהר שלא אחצה (פיזי או נפשי, בעולם הזה או בשאול) כדי להאמין באישה ולהיות איתה באשר היא שם.
הסיפור האישי שלי העביר אותי דרך התופת שכרוך לא פעם בלהיות אישה בעולם שלנו. כילדה עברתי אונס קבוצתי בידי חבורה של גברים סדיסטיים, ובעקבותיו הריון ולידה שקטה. גדלתי עם אמא שסבלה בהתפרצויות של דכאונות קשים שהפכו אותה לתוקפנית, הרופאים קראו לזה PMS – לא יכול להיות שלהיות אישה זו קללה אחרי קללה. התחלתי לחפש את הברכה.
895f16_6df228bc5bf74966b95696f76c5ffadaבגיל שבע עשרה למדתי להיות דולה. בגיל 18 התחלתי ללמוד צמחי מרפא. בגיל עשרים נסעתי ללמוד מיילדות קהילתית (רציפה, כזו שרואה את האישה כולה, לכל אורך החיים) בארצות הברית.
מסע הריפוי הוביל אותי לקצוות התבל ולקרקעית השאול. אספתי חוכמות ממיילדות ומרפאות ברחבי העולם ראיתי דברים שאני לא יודעת להסביר- פעם בטקס בשמורה אינדיאנית למדתי שכוח המשיכה חל רק בדרך כלל. למדתי למזוג מים בטקס האיניפי (סווט לודג) ולטפל בשיטת ארויגו. בעזרתה אני עוזרת לנשים לשחרר טראומות שיושבות ברחם, בפות ובאגן. אני אוהבת לאפשר לאישה לחזור אל מרכז הכוח והידיעה שלה.
הגיהנום שלי לימד אותי שעיקר העיקרים היא החמלה. כי יש כל כך הרבה אכזריות. כי כל כך קל לבני אדם לשכוח מי אנחנו באמת ואז לעשות זו לזו או לעצמנו דברים איומים (קטנים או גדולים) ואפשר רק לבחור שוב ושוב אל תוך הלב הנפתח והגוף הנוכח. אפילו שזה בדרך כלל הדבר הכי מפחיד שאפשר לבחור בו.

הלוחמת שאני הקימה את האוהל האדום, הרימה מחדש את עמותת 'נשים קוראות ללדת', יזמה את ההקמה של 'קו ליולדת', הקימה את הקליניקה הקהילתית המיילדותית הראשונה בארץ – זו שביפו שבעקבותיה קמו קליניקות דומות בכל רחבי 895f16_78cb9a2abaf7479792aa07e41a3bd496הארץ, ייסדה מסלול לימודים שנקרא גינקוסופיה המיועד למיילדות ומטפלות מתחומים שונים.  בוגרות המסלול הראשון (והחל מיולי 2017 גם בוגרות המסלול השני) מלוות נערות ונשים ברחבי הארץ.

הפרויקט שאני עובדת עליו עכשיו הוא יצירת מרכז ריפוי קהילתי לנשים בטבע.

כשהייתי במעבה היער של הפוסט טראומה עברתי דרך נסיונון אובדניים. הגעתי לאשפוזים במחלקות פסיכיאטריות. נחרדתי לגלות את היחס המתעלל והמשחזר אונס. כל כך חסר מקום לנפגעות תקיפה מינית שיכלו לעבור בו ריפוי טוב ומיטיב. אני יודעת בגופי ובנפשי שהריפוי אפשרי. תהליך הריפוי דומה ללידה וממש כמו לידה טבעית נשית יכולות לעשות הכל – אבל צריך סביבה תומכת ומאמינה אחרת הכל יכול מאוד מאוד להסתבך.
המציאות שנגלתה בפני היא מציאות שחייבת להשתנות. יצאתי למאבק על העדר מענים לנפגעות תקיפה מינית בישראל. 895f16_99145eb098c44776bfe88a44899b514cמאז שיצאתי למאבק אני לא מפסיקה ללכת להלוויות. שלוש מחברותי הטובות התאבדו בשנה האחרונה כי לא שרדו את היחס של המערכת הרפואית לפוסט טראומה מינית. המאבק שלי נשא כבר פירות מסוימים. הצלחתי להביא (עם שותפות אדירות) לפתיחה של "בית אלה" -חלופה אשפוזית מטעם משרד הרווחה. נפגשתי עם שרים וחברות כנסת, דיברתי בועדות בכנסת. התחלתי בשדרה של הכשרות למתמחים הפסיכיאטרים מטעם משרד הבריאות ובהרצאות לסטודנטים לרפואה…. הבנתי שהחזון האמיתי שלי הוא מקום בטבע, מקום ריפוי לנשים. לצורך כך הקמתי עמותה בשם "אוהלה" ובשבועות הקרובים אנו מתחילות במסע גיוס תרומות ובחיפוש אדמה.  של ריפוי פמיניסטי, הוליסטי- הוא יפעל כעסק חברתי- יהיה בו מקווה /ברכת טיפולים/ספה – כלות יוכלו לבוא לטבול ולעבור מעגלי ברכה ומעגלי לידה, נערות יבואו לעבור בו טקסי חניכה, יתקיימו בו ריטריטים של יוגה נשית, ולימוד של מיילדות מסורתית וגינקולוגיה הוליסטית, צמחי מרפא, השרדות (מתורת שומרי הגן) ומלאכות עתיקות- וכמובן אוהל אדום וקליניקה קהילתית… העסק יתמוך בעמותה והעמותה תתמוך בעסק. בית ספר/בית תפילה/ בית מרפא/ מרכז לידה…. אצטרך מלא עזרה, גיוס משאבים, מציאת מקום. יודעת כבר שהכל אפשרי יודעת כבר שיש אפשרות אמיתית בעולם הזה להגשים את החלומות שהרוח מפקידה בליבי. יודעת שהגיע הזמן, לאט לאט. כל מי שרוצה לעזור מוזמן/ת באהבה ליצור קשר

ליצירת קשר

בתקשורת

אודות גינקוסופיה