אל תתני לעבר שלך להכתיב פגיעה נוספת בבריאות שלך

חברה טובה שלי, שעברה בילדותה פגיעה מינית ממושכת, אובחנה לאחרונה עם סרטן בצוואר הרחם. במשך זמן רב היא הרגישה שמשהו "שם למטה" לא טוב, לא נוח, צריך בדיקה, אבל היא דחתה ודחתה את הבדיקה החודרנית. בזמן הבדיקה, היא חוותה מצב דיסוציאטיבי, כלומר, הדברים שהרופא עשה לה עוררו אצלה בגוף זכרונות טראומטיים והיא הרגישה כאילו עושים לה דברים איומים בניגוד לרצונה. מתוך המצב הזה היא התחילה להיאבק ברופא ההמום. הרופא, שלא הבין מה קורה, התחיל לצעוק עליה שלא תזוז, והצעקות שלו כמובן רק החמירו את המצב.
חברה אחרת שלי, נמנעה אחרי הפגיעה שלה ללכת לרופא שיניים. היא אפילו לא היתה מודעת לזה שהיא נמנעת, ובטח לא קישרה בין הדברים. ובכל זאת עברו עשר שנים מיום הפגיעה שלה ועד שהלכה לבדוק מה קורה עם הכאב שהיה לה בשן. נחושה להמנע ממצב של קיפאון, הדבר הראשון שעשתה כשנכנסה למרפאה היה להגיד "אני צריכה שלא תעשה שום דבר בלי להגיד לי קודם שאתה הולך לעשות." רופא השיניים אמר "ברור, ברור, אני אף פעם לא עושה כלום בלי הסבר ובלי הסכמה" ותוך כדי שהוא אמר את זה, הוא השכיב את הכיסא לאחור, הניח עליה סינר כבד שהרגיש כמו משקולת, כמו צלעות של גבר שלוחצות לה על הריאות, והכניס לה אצבעות לתוך הפה.
עוד אישה יקרה שאני מכירה מקרוב, קיבלה מרופא המשפחה שלה הפנייה לרופא גסטרו, בגלל כאבי בטן ממושכים (שגם אותם היא סבלה שלוש שנים לפני שפנתה בכלל להבדק) רופא הגסטרו רצה מיד לקבוע לה תור לקולונוסקופיה. האישה עזרה כוחות והחליטה לשתף את הרופא בחששות שלה מהבדיקה הפולשנית. "אני עברתי פגיעה מינית, ואני חוששת מאוד מהבדיקה." "אה" אמר רופא הגסטרו "את לא צריכה לחשוש, זה בכלל לא דומה, קודם כל אני אחדיר את המצלמה לפי הטבעת שלך, ולא לנרתיק, אז זה בכלל לא מיני, ודבר שני את לא תהיי שם איתי לבד, תהיה שם גם אחות, אז אין שום דמיון." מאותו הרגע הרופא המשיך לדבר על הנחיות לבדיקה, על מרשם שהיא צריכה לאסוף מבית המרקחת, ועוד הרבה מילים שהיא לא שמעה. בראש היא אמרה לרופא "הפגיעה שעברתי הייתה מכל החורים, וגם היו שם עוד אנשים בחדר שעמדו והסתכלו." מיותר לציין שהיא לא חזרה לעשות את הבדיקה וממשיכה לסבול מכאבי בטן לא מאובחנים.

בשנים האחרונות גוברת המודעות לצרכים המיוחדים של נשים נפגעות תקיפה מינית סביב תקופת ההריון והלידה. הספרים מעולים כמו אלו שכתבו פני סימפקין ומיקי שפרליך העלו על הכתב תובנות עמוקות על האופן שבו פגיעה מינית בילדות ובבגרות עשויה לבוא לידי ביטוי סביב תקופת ההריון, הלידה וההנקה. שפרליך וסימפקין גם שופכות אור על מגוון כלים ונותנות עצות יעילות הן עבור נשים, והן עבור נשות ואנשי מקצוע. בשנים האחרונות מתקיימים כנסים והשתלמויות בנושא בישראל, ובזכות נשים כמו מינדי לוי, הילה לב רן, רות לב, ליאה גרילפלד, גילה רונאל ואחרות ישנה התקדמות של ממש בתחום.
אך מה לגבי הצרכים של נפגעות תקיפה מינית בשאר המפגשים עם המערכת הרפואית? השילוב בין הטראומה עצמה, לבין המצוקה הגופנית המצריכה התייחסות רפואית, לבין החשש מהמפגש עם המערכת הרפואית, המשחזר פעמים רבות את חווית הפגיעה, מצטרפים ליצירת מצב מורכב שעשויות להיות לו השפעות שליליות על בריאות האישה במישורים רבים. ההימנעות הממושכת מהבדיקה עשויה להוסיף גם אלמנט נוסף של לחץ – והוא האשמה והבושה מעצם ההזנחה והדחייה של הבדיקה, האשמה הזאת היא גם פנימית – כל דבר שאנו צריכים לעשות ולא עושים, כל הימנעות, גוזלת מאתנו כוחות, וגם חיצונית – מה יגיד רופא שיניים על זה שלא ביקרתי אצל רופא שיניים עשר שנים?
קיים צורך דחוף בהכשרה של כל מי שעוסקים במקצועות הרפואה והפרה רפואה. אחיות, רופאים, מיילדות – כולם צריכים לדעת שהם נתקלים מדי יום בנשים (וגברים) שעברו פגיעות מיניות, וכי רבות מהן סובלות מפוסט טראומה, וכי המפגש עם מגע, ועם בדיקות פולשניות עלולות להוות עבורן טריגר. הם צריכים להיות אמונים לבקש רשות לפני כל מגע, להיות קשובים לרתיעה ולגוף שאומר לא (כמו בדוגמא של ואגיניסמוס), לדעת לזהות דיסוציאציה, ולדעת להגיב נכון כאשר מטופלת משתפת אותם בחששות ובצרכים שלה סביב הנושא. רופאים צריכים להבין שאלו כישורים שישפרו לא רק את ההרגשה, התקשורת, וההיענות (compliance) לטיפול הרפואי אלא גם את הבריאות. (כלומר רופא גסטרו יהפוך לרופא גסטרו טוב יותר, לא רק לאדם רגיש יותר.) אך עד שנגיע ליום בו כל איש מקצוע יפתח את המודעות, הכישורים והרגישות האופטימליים הנה כמה דברים שאת יכולה לעשות כדי לעזור לעצמך בהתמודדות הלא פשוטה הזו:
1. מודעות והבנה: המנעות (avoidacee) היא אינהרנטית לאבחנה של פוסט טראומה. כלומר, כמעט כל מי שסובלת מפוסט טראומה תנסה להמנע (בהגדרה) מכל דבר שמזכיר בצורה ישירה או עקיפה את הפגיעה. כך למשל מי שטבע בים עשוי להמנע מכל סוג של מגע עם מים, אך לפעמים תהיה גם המנעות שהקשר בינה לבין הפגיעה פחות שקופה ויותר עקיפה. למשל קל להבין מדוע מי שכמעט טבע בים עשוי להמנע משחייה בבריכה, אך קשה יותר להבין מדוע ימנע מגלידה, (נניח שבאותו יום מכרו ארטיקים על החוף). מודעות יכולה לעזור בנרמול ובהדיפה של אשמה. אולי יעזור לך לדעת שנשים רבות שחוו פגיעה מינית חוות שחזור של הפגיעה כאשר הן רואות רופא נשים, או רופא כלשהוא. בעזרת מודעות את יכולה גם לנסות להעזר בשכל ובחשיבה רציונאלית כדי להסביר לעצמך את ההבדלים בין אז לעכשיו.
22. לתת מקום לפחד: למנגנון ההמנעות תפקיד חשוב, הוא נועד כדי לשמור ולהגן. חשוב לעבוד איתו ולא נגדו. לפעמים עצם ההקשבה, ההבנה וההכרה יכולה לעשות פלאים בריכוך ההתנגדות. לפעמים הקונפליקט הפנימי זקוק לגישור – נסי להביא לתקשורת חומלת בין החלקים השונים שבך – בין החלק שיודע ומבין שהפרוצדורה הרפואית היא לטובתך, וחיונית לבריאותך, לבין אותו חלק ילדי שרק רוצה לשמור עליך מכל מה שמזכיר פגיעה. זו עבודה שאת יכולה לעשות עם עצמך (בדיבור, בכתיבה או בציור), עם מטפלת או חברה, או בשיחת טלפון למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. אולי יעזור גם לקבוע מראש שתתני מקום גם למה שיעלה בעקבות הבדיקה הרפואית. למשל, להגיד למטפלת או לחברה- אני צופה שהביקור במרפאת הפוריות, או אצל רופא השיניים יציף אצלי דברים מהטראומה ואני צריכה שנדבר אחרי, כדי שלא אהיה לבד עם מה שיעלה. עצם הידיעה שיש לדברים מקום, נוטה להפחית במידה ניכרת את החרדה.
33. אסטרטגיית התמודדות- חשבי על דברים שיכולים לעזור לך להרגיש יותר בנוח בזמן הבדיקה או הפרוצדורה הרפואית. לפעמים יש דברים שאת יכולה לעשות לבד- למשל להחדיר בעצמך את הספקולום, ולפעמים זה דברים קטנים כמו לבקש שינעלו את הדלת, או שיפתחו חלון. חשבי על דברים שיעזרו לך לזכור שאת נמצאת בכאן ובעכשיו כמו למשל חפץ שתחזקי, שעון שמראה תאריך, או אפילו תזכורת בטלפון. הפניית תשומת הלב לנשימה, ומעקב אחרי התחושות המתעוררות בגוף יכולות לעזור מאוד בוויסות התגובה הפוסט טראומטית. יש נשים שעוזר להן לדעת ולהבין מראש כמה שיותר על מה שהולך לקרות, לקרוא, לצפות בסרטים ובתמונות, לדמיין מראש את הסיטואציה, להבין אילו נקודות עשויות להוות טריגר.
44. נסי לשקול את האפשרות לתקשר עם אנשי הצוות הרפואי. למרות החשש, המון פעמים תקשורת ישירה יכולה להוביל דוקא לתיקון ולשפר פלאים את החוויה הן של המטופלת והן של הרופא. את לא חייבת לחשוף פרטים, מספיק להגיד שיש רקע של פגיעה, את הסיבה לחשש מהבדיקה/טיפול, ומה יכול לעזור לך.
5. קחי איתך מלווה,  תלמידות ובוגרות לימודי גינקוסופיה מציעות ליווי כזה בחינם או במחיר סמלי. ישנה גם אפשרות שלא כולן יודעות עליה והיא לבקש ליווי ממישהי מהמרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. אם את מלווה לבדיקה על ידי בן הזוג או הורה, אל תצפי מהם להבין לבד על הקושי שלך. נסי לעזור להם לעזור לך על ידי כך שתלמדי אותם מה את צריכה
66. אם צפויה לך סידרה של בדיקות או טיפולים שעלולים להוות טריגר ולהציף את הפגיעה, כמו במקרה של החברה שלי עם הסרטן בצוואר הרחם, חשוב שתהיה לך תמיכה מקצועית, מאשת מקצוע המתמחה בטיפול בטראומה.

זכרי כי מגיע לך לחיות חיים מלאים, ללא צמצום וללא המנעות, מה שקרה לך לא היה באשמתך. דעי כי הריפוי אפשרי, וכי יש דרכים רבות להתגבר על סימפטומים של פוסט טראומה. במסע החיים שלך את תעבדי את מה שעברת בקצב שלך, המנעות והתמודדות יכולה לקחת חודשים או שנים ואין קצב אחד שהוא נכון. אך אנא ממך, אל תתני למה שעברת להכתיב פגיעה נוספת בבריאות שלך. אל תזניחי את עצמך, גם אם זה נעשה מתוך מנגנון שרוצה לשמור עליך.