אם יש דלת יציאה למה לשבור את הקיר?

מאת לימור הלל

סיפור הלידה של תמר /או/ אם יש דלת יציאה, למה לשבור את הקיר? (:
אני כותבת פה את הסיפור שלי, כי אני חושבת שזה חשוב והלוואי ויהיה שינוי בכל מה שנוגע ללידת עכוז, כי נעשה עוול לנשים. אין סיבה מוצדקת לחתוך לנו את הבטן והרחם כי התינוק לא במצג הסטנדרטי. אפשר ללדת וגינלי גם עכוז, וזה אפילו יותר קל מלידה רגילה.
אז הריון מספר 4, (בת אחרי 3 בנים!) את כולם ילדתי בשבוע 40.
שבוע 34+33, שבת בבוקר ואני מרגישה שיורדים לי המים. זה מתגבר ואנחנו נוסעים לבית חולים כרמל לבדוק.
מגיעים, התינוקת במצג ראש, נכנסים לחדר לידה ומחכים.
אין חדש עד הערב אז מתחילים עם קצת פטוצין. אחרי 4 שעות בודקים אותי, פתיחה 22, יש התחלה של צירים (כל 7 דק בערך) אבל הראש לא למטה. עושים אולטרסאונד והתינוקת במצג רוחבי. בעיה. מפסיקים מיד את הפטוצין. הצירים עוצרים.
צוות של שבת, רופאה צעירה ומיילדות לא זורמות. אומרים לי "יאללה קיסרי, כנסי לצום ותחליפי כבר לחלוק". אני אומרת להם שאין מצב. יש היפוך חיצוני, ויהיה בסדר (ממשיכה לאכול ונשארת בבגדים שלי!). אני קצת מיואשת אבל לא מראה להם. בלב מקווה לטוב. נכנסת לכאן וקוראת את הכתבה הזו:
https://gynecosophia.org/%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D…/
התחזקתי.
בבוקר מגיע צוות בכיר ומנהל המחלקה, נכנסים אלי. עושים לי אולטרסאונד והתינוקת במצג עכוז. (יש!!) הם ממליצים על קיסרי, "אלה הנהלים, זה מה שעושים במצב כזה. לידת עכוז זה מסוכן, הראש יכול להתקע, זה מה שמקובל בכל העולם המערבי…" אני לא מתרשמת. זו לידה רביעית כאמור, ילדתי כבר שלושה תינוקות במשקלים ממוצעים, ועכשיו היא קטנטונת, אז למה שלא תצא? הם מסבירים שדוקא בגלל שהיא קטנה, הראש גדול יחסית לגוף, ויכול להתקע. (אבל עדיין, ראשים גדולים משלה עברו לי בוגינה!!)
הם מבינים שאני נגד. שני הרופאים הבכירים מנוסים בלידת עכוז, כי זה היה מקובל עד לפני כמה שנים, וגם יש מצבים שמתחילה לידה ויוצא עכוז, אז זה לא מפחיד אותם יותר מידי בסך הכל, רק מסבירים שלא כל רופא יכול לקבל עכוז, וללדת עם רופא לא מנוסה זה סיכון. אני מבינה.
הם נמצאים היום עד הצהריים.
הרופא הצעיר מבינהם (ד"ר דמתי) אומר שהוא הולך בשלוש והחל משבע בערב הוא פנוי אז אם צריך יקראו לו מהבית והוא יבוא לילד אותי (כשהוא לא בתורנות! איזה מקסים!!). מסיימים בכך שהם עדיין ממליצים קיסרי. (עשו נסיון היפוך חיצוני בארבע ידיים שלא הצליח, העכוז מקובע לי באגן. אחלה מבחינתי).
יש עוד מליון פרטים קטנים כמו שכל היום היו דימומים טריים ומלחיצים, מעט האטות בדופק… כל דבר כזה מעלה אצל הצוות את ההיסטריה (מזמינים מנות דם, מבקשים שאהיה בצום ואחליף בגדים… אין מצב) לא היה קל לשמור על אופטימיות אבל השתדלתי. לקחתי בחשבון שיש סיכוי קטנטן שלא תהייה ברירה ויהיה מצב שיסכן אותי או אותה, אבל עדיין לא הגענו לשם. אני עם מוניטור כל הזמן (מבחירה, בכל זאת מדממת) והדופק מצויין.
בשלוש בצהריים מתחילים צירים (: חלשים שלאט לאט מתגברים, אני רגועה כי הלידות שלי תמיד ארוכות.
עשר בלילה הצירים מפסיקים. הולכים לישון. בחצות מתעוררת מציר כואב. הצירים מתחילים להיות אינטנסיבים. בשעה אחת אני מבקשת אפידורל. קוראים מהבית לד"ר דמתי המקסים. לא יודעת אחרי כמה זמן הוא מגיע, אני נרגעת. (אם הוא לא היה מספיק להגיע הייתי חייבת ללכת לניתוח, כאמור ללדת בלי רופא מנוסה בלידת עכוז זה סיכון) אני בפתיחה 3 והוא הולך לישון בחדר רופאים, במרחק של קריאה מהירה. בסביבות ארבע וחצי פתיחה מלאה.
כפי שסוכם מראש הלידה עוברת לחדר ניתוח, שם יולדים עכוז, רק ליתר בטחון שאם יהיה מצב חרום. חדר ניתוח, סכינים, ובכלל מחטים ורופאים זה דבר שמאד מאד מפחיד אותי. אבל הכתבה ששמתי לה לינק למעלה מאד חיזקה אותי. העיקר שהתינוקת תצא לי מהוגינה, מה זה משנה איזה איבר שלה יצא קודם?
מובילים אותי במיטה, כואב לי מאד ואני מרגישה שהיא אוטוטו יוצאת. למרות כל הפלורסנטים הלב שלי רגוע. לא חושבת על חדר הניתוח רק על זה שאני הולכת להוציא אותה.
הלידה מתחילה, אני לוחצת, יוצא טוסיק ורואים גם פות (בעלי אומר: "אה! פות בתוך פות!! 🙂) כמה לחיצות מאד מאד כואבות וילדתי תינוקת מהממת (סתם, היא מעוכה לגמרי עדיין) ואני בהלם.
ילדתי לידת עכוז. באמת. זה הרגע קרה. אני הצלחתי! אני לא מאמינה. אני כל כך גאה בעצמי. הרופא אומר לי שכל הכבוד שלא נכנעתי ללחצים שלהם.

אני מקווה שהסיפור שלי יחזק נשים במצבי ושלאט לאט יהיה פה שינוי.
הרפואה תמיד תלך על הסטנדרטי, המקובל, לפי הספרים וכו', אבל כל אישה צריכה לדעת מה טוב בשבילה. לא לקחת סיכונים לא הגיוניים וחסרי אחריות אבל גם לא לקבל את דברי הרופא כתורה מסיני. יש דעות שונות וברגע שיש מספיק מידע צריך להפעיל שיקול דעת.
הרבה בריאות ולידות קלות לכולן!!

  לידת עכוז

היפוך עוברים