מתנת הלבנה – אגדת עם אינדיאנית

לפני זמן רב, נשים עשו כפי שעושות כיום – הן נשאו את משפחותיהן.
בידיהן היה כח החיים של המשפחה, בידיהן האושר והשמחה, העצב והאכזבה.
כעבור זמן, הרגשות השליליים וכאבי הלב שהנשים לקחו על עצמן למען משפחותיהן, העמיסו עליהן. הנשים חלו, עד שלאא יכלו עוד לשאת בנטל המשפחה. אך הצורך לעשות זאת הוטבע בהן על ידי הבורא.
יום אחד, אישה בכתה ביער משום שהנטל נעשה כבד כל כך, עורב שמע את בכיה ושאל "אמא, למה את בוכה?"
השיבה האישה "אני אוהבת את משפחתי יותר מכל, אני נושאת אותה עמי בלבי ובנשמתי, אך מכאובי החיים מילאו אותיי ואני כבר לא יכולה לעזור למשפחתי. אני לא יכולה לשאת את נטליהם עוד ואינני יודעת מה לעשות."
השיב העורב "אני חש בכאבך. אעוף לשאול את סבתא ים אם היא יודעת מה לעשות."
עף העורב לים וסיפר על מצוקת הנשים. אמרה סבתא ים "אם יבואו אלי נשים, אשטוף את כאבן במימי, אך לא אוכלל לעזור לנשים הרחוקות. הבה ואשאל את אחותי, סבתא לבנה, אם יכולה לעזור".
וכך שוחחה סבתא ים עם אחותה, סבתא לבנה, על מצוקת הנשים. אמרה סבתא לבנה "אני כוח הנשיות. אשלח לנשים אתת מימיך, אחותי, שישאו את כוחותיי. פעם בירח, תגיעי לנשים דרכי ותטהרי אותן."
וכך עשתה.
ומאז ועד היום, פעם בכל ירח ניתנים לכל אישה, כוחות הלבנה עם זרימת וטיהור הים. אנו קוראות לזה זמן הלבנה שלל האישה, או זמן ירח.

(תורגם לעברית ע"י נטע לפורט בוגרת לימודי גינקוסופיה)
מקור